אבא ובן וחמור והשפעה חברתית

אבא ובן וחמור והשפעה חברתית                                                                                                                        מסופר על אבא ובן שרכבו יחדו על חמור.

עברו אנשים ואמרו להם אתם אכזריים איך שניכם רוכבים יחד על החמור? זה צער בעלי חיים! האבא והבן שמעו והאבא אמר לבן לרדת והבן ירד והלך ברגל.

עברו אנשים ואמרו איזה מסכן הבן הילד הקטן שבקושי יכול ללכת לעומת האבא החזק שיכול ללכת אבל רוכב. ירד האבא מהחמור והעלה את הבן על החמור.

עברו אנשים ואמרו הבן חסר דרך ארץ! הוא על החמור והאבא הזקן הולך ברגליו .מה עשו האבא והבן כדי לצאת ידי חובה של כל הדעות עד כה ? נשאו את החמור על כתפיהם והלכו ברגל,

עברו אנשים ואמרו הנה 3 חמורים!  (הצחוק והבדיחה) כלומר, אם תשמע בקול החברה ותגרר אחרי השפעת החברה  תצא מקסימום חמור.

משפט שלמה 2 האמהות ובן אחד

משפט שלמה 2 האמהות ובן אחד

משפט שלמה הידוע בתחילת ספר מלכים בפרק ג'. אחד מעקרונות המשפט הוא שאי אפשר לפסוק ללא עדים וללא ראיות. במשפט שלמה אין עדים ואין ראיות. בפרט לאור הכללי הידוע של חזקה (המוציא מחברו עליו הראיה, השאר דבר בחזקתו)  ,והתינוק נמצא אצל אם אחת (שמתברר לבסוף שלא היא אימו) - ולכן לפי הכללים אם אין בירור משאירים את הילד בחזקת מי שמחזיקה בו. ולכן הינו צריכים לומר שהפסיקה של שלמה לא נכונה  לכאורה. 

בנוסף ,הטענה ששלמה לא ידע מה לפסוק לפני שאמר לחצות את הילד  ואחרי דברי האמהות ידע היא לא נכונה. מדוע ? כי  זו לא ראיה מכרעת  שתקבע מי היא האם האמיתית, ואין שום הכרח שהאמא שאמרה לא לחתוך היא אמו של הילד, יש  מספר דוגמאות בעולם שהדבר היה להפך שהילד שלא שיך לו ריחם עליו עליו יותר מההורה הביולוגי, ואף אחד ואחת לא חשבו שדברי המלך לחתוך את הילד לשנים היא אפשרית (איפה לא תרצח?) בנוסף נאמר במדרש שכאשר העם שמע את דברי שלמה לגזור את הילד אמר אוי לעם שמלכו נער שלא יודעים לפסוק דין נכון ובחכמה .

הראיות היחידות לפסיקה של שלמה הן דברי הנשים.שלמה ידע מי היא אם הילד  לפני דבריו על גיזור הילד - אבל היה צריך להראות לעם את חכמתו בפסיקת המשפט ומה הראיות (בעיקר שחז"ל אמרו שזה המשפט הראשון  שלו  לאחר שקבל את החכמה מה' בגבעון , והיה בגיל 12 בלבד ).

פסיקת שלמה הייתה לפי הכלל שאדם אומר את הראיות החזקות בתחילה ואח"כ את החלשות.

האישה הלא אמיתית אמרה שבנה של השניה מת ושלה החי , והאם האמיתית אמרה שבנה החי ובנה של השניה מת. 

לאם הראשונה  היה  יותר חשוב  שבנה של השניה מתה ולא שבנה החי (מה שמעיד שהיא לא אם הילד). והאם האמיתית אמרה שבנה החי תחילה כי זה מה שחשוב ואח"כ שבן האם השניה מת. מה שכבר מזהה מיהי האם האמיתית.

ואמרו חז"ל (מסכת ראש השנה)  ששלמה ביקש לפסוק ללא עדים וללא ראיות - רק על סמך חכמתו ורוח הקודש וקול החיות בכסא מלכותו שאיים על העדים -  ויצתה בת קול ואמרה שהדבר לא אפשרי , וצריך לפסוק לפי עדים ולפי ראיות. משה רבינו היחידי שיכל לפסוק בדין לא לפי עדים ולא לפי ראיות אלא סמך רוח הקודש ,ולכן אצל משה לא היו פשרות אלא לפי הדין בלבד, כי כבר לפני הדין ידע מה הפסיקה. פשרה היא רק כאשר הדין לא יודע לחלוטין לאיזה צד לפסוק ומי הזכאי או החייב.  

האם מותר לקרוא לבן בשם בת ולבת בשם בן ?

האם מותר לקרוא לבן בשם בת ולבת בשם בן ?

הגויים קוראים לשמות בניהם ובנותיהם שמות של נשים וגברים מעורבבים - אבל היהודים לא נוהגים כך. יש הבדל בין שם נקבה לשם זכר. .

מבחינה הלכתית אם יקראו לבן בשם של בת ולהיפך - זה לא נקרא שם  כלל של האדם והוא יכול להחליפו בשם אחר לכתחילה, והמוהל בברית יקרא לבן בשם אחר ולא בשם הזה שאמר לו אביו.

האם השם ענת זה שם של גבר ? מובא בספר שופטים שהיה שופט בשם שמגר בן ענת, וענת זה שם של גבר לא שם של בת. לא כמו שהשתבשו היום בשפה העברית "המתחדשת". יש כלל בתנ"ך ששמות האנשים נקראים על שם אביהם ולא על שמות אימם למעט יוצאים מהכלל, שמגר בן ענת לא יוצא מהכלל