‏הצגת רשומות עם תוויות הצוות המנצח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הצוות המנצח. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

המשך למה ומה הסיבות הפסיכולוגיות שקבוצת ספורט מפסידה או מנצחת ?


המשך למה ומה הסיבות הפסיכולוגיות שקבוצת ספורט מפסידה או מנצחת ?

6. כאשר הקבוצה לא באה לשחק- כמה שזה נשמע מפתיע , לעיתים המטרה העיקרית של קבוצת ספורט באה למשחק לא כדי לשחק , אלא בשביל דברים אחרים בפרט אם מדובר על משחק חוץ. וכך אנו שומעים על שחקנים (בעיקר בכדורגל וגם בנבחרת) שבילו בלילה עם נערת ליווי, או שיחקו בקזינו או שטיילו בעיר ועוד. הקבוצה חייבת להיות מרוכזת במשחק עצמו ובאווירה לפני המשחק.

היה סרט בשנות ה-80 על נוער בקבוצת כדורגל במדינה באירופה שהתארחה במדינה אחרת באירופה (הולנד או דנמרק כמדומני). הקבוצה המתארחת הפסידה בכל המשחקים. הנוער הגיע רק כדי להכיר את בנות המדינה\העיר ולא באו לשחק. היחידי שהגיע מוכן היה המאמן שלמד באותו שבוע את שפת המקום ונתן נאום תודה מסכם בפני האורחים לפני שהקבוצה חזרה למדינה.

7. כאשר השחקנים לא מקבלים כסף- נכון שמשחק זה משחק ונותן הנאה וסיפוק גם ללא כסף (ראו את כל הילדים שמשחקים) ,אולם למבוגר שקבוצת ספורט מקצוענית היא עבורו גם פרנסה בנוסף למשחק, אם הוא לא מקבל משכורת, יכולת המשחק שלו פחות טובה והוא מוכן להפסיד.
רוב בני אדם  משקיעים מאמץ עבור תשלום ,וכאשר אין תשלום ,לא רוצים להתאמץ.

הדוגמאות הידועות לכל קבוצה (גם בכדורסל וגם בכדורגל) שפושטת רגל או לא עומדת בבקרה התקציבית בד"כ כ בסוף שנה או בתחילת עונה, והיא מפסידה ולא מנצחת ,ולא בגלל שאין לה שחקנים טובים.

8. כאשר השחקנים לא נהנים מהמשחק – כל ילד נהנה ממשחק ורואים זאת על פניו. יש לו מעורבות גבוהה והתלהבות גם כאשר הוא בתהליך הפסד במשחק. (ההנאה נגמרת לילד המפסיד כאשר הוא מפסיד בפועל),ולמרות שהוא בפיגור הוא שמח על נקודה שהושגה.
אם שחקן לא נהנה מהמשחק (גם אם הוא מפסיד) ,זה אומר שהוא לא משחק נכון לפי הכללים. שחקן לא נהנה חסר הנעה ורצון לשחק ולנצח – לא יכול לנצח.

9. שחקן אגואיסטי עם מחלת האני-  כאשר שחקן משחק לבד ולא משתף את חבריו, חבריו לקבוצה ולמשחק לא נהנים כלל מהמשחק ולא שומרים בעיקר בהגנה.יותר גרוע שכל שחקן בקבוצה גם נהיה אגואיסט.

האגואיזם מתבטא בחוסר מסירות לחבר\חברים בקבוצה, למרות שהם נמצאים בעמדה עדיפה לזריקה או לכניסה לסל. זריקות לסל גרועות .ובסופו של דבר פחות נקודות לקבוצה ויותר נקודות לקבוצה היריבה. וזה פועל גם לצד השני, שחקן בקבוצה לא אגואיסט לא ימסור את הכדור לשחקן אגואיסט שהולך לבד ולא מוסר ,גם אם הוא בעמדה טובה יותר לזריקה או לכניסה לסל, וילך גם לבד או ימסור לשחקן אחר.

 שחקן אגואיסט חושב שכל הקבוצה צריכה לעבוד עבורו על מנת שיעשה סלים וכמובן יקח את כל התהילה לעצמו ולא לאחרים.

לפני שמטפלים בפתרון הבעיה צריך לדעת מה שורש הבעיה של השחקן. לפי השורש אפשר לתת פתרון ולהותיא מן הלימון לימונדה וישפיע לטובה על הקבוצה ולא לרעה.

לא רק לשחקן אגואיסט שעושה רע בד"כ לקבוצה (במקרים קיצונים מאד יש טוב במשהו), אלא גם לשחקן דומיננטי ומרכזי שעיקר הקבוצה נשענת עליו ועושה רק טוב לקבוצה , לחברי הקבוצה לא משנה שהשחקן האגואיסט או המרכזי שהולך לבד עושה נקודות ומנצח את המשחק כל פעם והקבוצה נמצאת במקומות הראשונים בטבלה, והכל נעשה לפי הוראת המאמן.

חובת השחקן הבודד להעלות את רמת המשחק של חבריו על מנת שיהיה אפשר לשתף אותם במשחק ההתקפה ולנצח יחד כקבוצה ולא כשחקן יחיד. לזכור שקבוצה היא מספר שחקנים ולא שחקן אחד.  

כמו שמתואר בספר הצוות המנצח של פט ריילי, זה מה שמג'יק גונסון עשה בליגות הנמוכות בכדורסל. למרות שהמאמן הורה לו לקחת יותר אחריות ולשחק לבד בעיקר ולהזניח את שאר חבריו לקבוצה ולנצח את המשחק, שאר חבריו לקבוצה לא היו מרוצים בלשון המעטה ואף אחד לא שמח על הניצחון (כי הנצחון הוא לא שלנו אלא שלו)

קבוצת כדורסל שלנו בקרית אונו בכיתות ה-ו סבלנו משחקן אגואיסט שלא מסר ופעל בשיטות פסולות כמו עבירות מכוונות וטכניות ,אם היה זונח את האני שלו ופועל יותר למען הצלחת הקבוצה ולא ההצלחה המדומה שלו, הקבוצה הייתה מנצחת. הקבוצה לא הצליחה לנצח גם במשחקים קלים שהיינו צריכים לנצח ולא נצחנו.

בכיתה ז הוא פרש ולא המשיך. בכיתה ח הגענו למקום שלישי עם 3 הפסדים ל-2 קבוצות במקום 1 ו-2. עם קצת מאמץ ופחות בעיות פסיכולוגיות  היינו יכולים להגיע למקום השני. לא הצלחנו לנצח את גבעת שמואל- סיבת הלוזר המפסיד. כאשר הפסדנו מספר פעמים כל שנה בכיתות ה-ז ,אתה לא חושב שתוכל לנצח. ולכן ההפסד לא היה בהפרש קטן אלא בהפרש גדול ולמרות שאתה ממוקם בצמרת ליד גבעת שמואל ,ולמרות שאתה נצחת את קבוצת אריאל במקום השני שהיא נצחה את גבעת שמואל, זה לא עזר.

10.כאשר יש מלחמה בין 2 שחקנים על דומיננטיות ועל טריטורית משחק – כאשר באותה משבצת יש מספר שחקנים שמתאימים לתפקיד, ובעצם הם מתחרים מי ישחק יותר. או כאשר יש שחקן דומיננטי בטבעו (אך לא במשחק) ויש עוד שחקן דומיננטי בטבעו בקבוצה, בהכרח יהיה התנגשות. לאחר ההתנגשות יוכרע האם 2 הצדדים ישלימו או ישארו עם הטינה והתחרות לאורך זמן.
11. עוד הרבה מאד סיבות פסיכולוגיות.
האם יש לך עוד סיבה אחת ויותר ? אתם מוזמנים לשתף אותנו ולכתוב למטה בתגובות

למה ומה הסיבות שקבוצת ספורט מפסידה או מנצחת ?


למה ומה הסיבות שקבוצת ספורט מפסידה או מנצחת ?
בתשובה  קצרה: צריך לקרוא את הספר "הצוות המנצח" של פט ריילי בהוצאת מטר. למרות שפט ריילי היה מאמן קבוצות כדורסל ב-N.B.A  : לוס אנג'לס לייקרס בשנות ה-80 (מאמן השנה ומאמן העשור עם מספר אליפויות וקביעת שיא של ניצחונות ואליפויות בעשור)  וניו-יורק ניקס בשנות ה- 90 (מתחרה מול שיקגו בולס של ג'ורדן). הספר יכול להתאים לכל קבוצת ספורט כמו:פוטבול,כדורגל, כדור בסיס ועוד. ואף לקבוצות עבודה בחברות מסחריות.

לכל קבוצה יש הפסד מ-2 צדדים עיקריים: היבט מקצועי והיבט פסיכולוגי. כל אחד מהביטים קשור אחד לשני. קבוצות מקצועיות מפסידות כי היבט הפסיכולוגי לא טוב. ומאידך קבוצות עם פסיכולוגיה טובה אך חסרות כישורים מקצועיים יעשו הרבה טעויות מקצועיות ,ויתכן שאף ישפיע על ההיבט הפסיכולוגי. ויפסידו את המשחק

למה נבחרת ישראל בכדורסל מפסידה ולא מנצחת ולא הגיעה למעמד גבוה בנבחרות אירופה ? במילים אחרות , אילו טעויות מקצועיות ומאלו היבטים פסיכולוגיים  קבוצות  כדורסל מפסידות במשחק כדורסל ולא מנצחות את הקבוצה היריבה?

יש הרבה סיבות מקצועיות ואלו הן בקצרה:

1. אין סנטר דומיננטי בנבחרת לאורך שנים (שחקן מספר 5)- גם שחקנים ששחקו כסנטרים,הם שחקו כסנטר בחצי משרה ולא משרה מלאה. אין סנטר טבעי בישראל ,גם עם השחקנים הגבוהים. זה חיקוי. כשחקן מקצועי ששחק בקבוצות כדורסל במשך 6 שנים בעמדת סנטר אני יודע מה אני מדבר.
מה תפקיד הסנטר?  ריבאונד: לפחות לקטוף 10 ריבאונדים במשחק בפרט ריבאונד הגנה וגם בריבאונד התקפה –הסנטר אמור לדעת היכן הכדור אמור לנחות ולהיות שם. לקבל כדור באותיות ליד הצבע מול השחקן היריב ולעשות סל ע"י זריקה או כניסה.  לקבל כדור ולמשוך שחקנים,כך שאפשר לשחקן לזרוק מבחוץ או מהשלוש. לסחוט עבירות משחקנים שבאים לעזור בהגנה. להטביע כדור בסל במקום לזרוק ,ובעיקר דרך צעד וחצי או 2 רגלים עם קפיצה.  חסימות נכונות עם שחקנים 2 ו-3 וגם עם הרכז בצד אחד,כאשר שאר השחקנים בצד שני. וקבלת כדור לקליעה קלה לסל בין שנים לאחר חסימה. מסירה ארוכה לרכז או לאורך המגרש להתקפה מתפרצת.
כאשר יש ביטוח שהסנטר לוקח ריבאונד ומוסר לרכז ולא מפספס את הריבאונד לשחקן היריב, עמדה 2ו-3 יכולים לרוץ קדימה ולעשות התקפות מתפרצות עם סל. ואף כאשר הסנטר בא בטריילר ,הוא מקבל כדור ועושה סל קל ופשוט.
סנטר לא קולע מבחוץ רק מבפנים. כאשר יש סנטר שיודע גם לקלוע מהשלוש זהו יתרון (כמו האפמן במכבי ת"א). למועט  לציין שמעטים השחקנים שידעו בכלל לקלוע לשלוש וגם לפגוע.

2. לא כל הקבוצה קופצים לריבאונד ולא סוגרים שחקנים יריבים לריבאונד בהגנה -התוצאה היא שהיריבים לוקחים את הריבאונד ואת ההזדמנות השניה ולעיתים אף השלישית  ועושים סל. או שיש התקפה חדשה. מכיוון שקבוצה לא יכולה לעמוד בהגנה הרבה זמן ,היא מקבלת סל קל ואף שלוש במקום שתים שהיה קודם. כל שכן כאשר מדובר בהתקפה שלילית. וגרוע יותר כאשר יש זמן קצר לסיום הרבע, והקבוצה השניה יכולה לבזבז זמן ,או יכולה לעשות יותר נקודות.  

השחקנים חייבים לסגור את השחקנים לריבאונד התקפה ובעיקר הגבוהים בעמדה 4 ו-5. סגירה נכונה יכולה להביא לא רק לקטיפת הכדור מהסל אלא גם לעבירה של היריב בניסיון להשיג את הכדור.
מה שקורה בד"כ באופן הגרוע הוא ששחקן היריב לוקח ריבאונד התקפה ועושה סל+עבירה ואח"כ עוד קולע סל ועושה שלוש, או גרוע יותר לקוח את הכדור החוזר ועושה סל של 2 או מתחיל התקפה חדשה.

טוענים שהשחקנים היריבים יותר גבוהים משחקני נבחרת ישראל – הטענה לא כ"כ רלבנטי כלל לריבאונד מה הגובה של השחקנים היריבים, ושהם גבוהים יותר ב-5 -10 ס"מ  מהקבוצה. כאשר סוגרים את השחקן,גם השחקן הגבוה היריב לא יכול לקחת ריבאונד משחקן הקבוצה הנמוך ממנו. כאשר שחקני הגנה קופצים יותר לגובה מאשר שחקן גבוה שרק מרים את הידים ובקושי קופץ , יש סיכוי לשחקן הנמוך יותר לקחת את הכדור. הקפיצה צריכה להיות יותר ב-10 ס"מ וזה לא קשה.  

בנוסף בקפיצה לריבאונד לא ממש קופצים לגובה אלא בעיקר לוקחים את הכדור בקצות האצבעות ולא עם כל היד, ולכן לעיתים מאבדים את הכדור לשחקן היריב. ולעיתים עושים סל עצמי . ריבאונד לוקחים עם כל כף היד ועם מרפקים כלפי מעלה ועם קפיצה גבוהה. שחקן  נמוך יכול לקחת ריבאונד כאשר בא בתנופה.
לקיחת ריבאונד באופן קבוע גורמת שהקבוצה מתחילה התקפה ולא הגנה. הקבוצה היריבה מבינה שיש לה רק הזדמנות אחת לקליעה בפנים או בחוץ ואין הזדמנות שניה ,ולכן יש לחץ מסוים לזריקה לסל.