מה הבעיה שיש לחרדים עם קביעת יום לשואה ולגבורה?

מה הבעיה שיש לחרדים עם קביעת יום לשואה ולגבורה?

בקיצור נמרץ מאד אענה :

מבחינה עקרונית,לא ניתן כח וסמכות לרבנים בדורות אילו לקבוע יום קבוע לציבור  למטרה מסוימת ולאירוע מסוים,גם אם כל הציבור ילמד ויקרא תהילים באותו יום. יש אפשרות לצרף אירוע ליום תענית אחר עמו,כמו שצרפו אמירת קדיש למתים ערירים או שלא נודע מקום קבורתם ביום הקדיש הכללי בעשרה בטבת.את יום השואה אפשר לצרף לתעניות תשעה באב או ליז' בתמוז שבהם אירעו מאורעות קשים לעם ישראל.ולא לקבוע יום מסוים כמו שקבעו.

מלבד זאת השואה וזכר השואה צריך ללוות ולזכור במשך כל השנה ולא רק ביום אחד בלבד, ואח"כ לשכוח.ואם לא כל השנה ,צריך לפחות כמה ימים בשנה.

בחודש ניסן יש שמחה ולכן אין בו תעניות ציבור ואף ואין גם קביעת תענית יחיד וגם לא אומרים וידוי על העבירות. ולכן לא קובעים יום שואה בחודש ניסן או בחודש תשרי. צריך לקבוע בזמן אחר.

למה נקבע יום השואה בכ"ח בניסן דווקא? כי זה היום שפרץ מרד גטו וורשה. ולכן גם נקבע גבורה כתוספת ליום השואה. קביעה זאת היא עיוות ההיסטוריה ועיוות החינוך לשואה.

לא רק בגטו וורשה פרץ מרד אלא גם בגטאות ומחנות עבודה אחרים.עיקר הגבורה של היהודים הוא לא בלחימה נגד הנאצים,ובדרך אגב לא עשו יום לפרטיזנים היהודים שלחמו בנאצים.כדי להתאבד ולמות לא צריך גבורה.התוצאה המיידית למרד היא חיסול כל גטו וורשה במיידי למרות שהיו משלוחי מוות לפני וכנראה גם אחרי (אם המרד לא היה פורץ) יש משמעות לחיי שעה של יהודי. כאשר יש אפשרות  למוות כתוצאה מהתנגדות לעומת חוסר התנגדות וחיי שעה , יש עדיפות לחיי שעה ולא להתנגדות. התנגדות נכונה כאשר האדם עומד לפני המוות או לפני משלוח למוות.

מלבד זאת  האם רומזים שמי שלא נלחם בנאצים והתנגד לא היה גיבור ? 

העיקר הגבורה (הכובש  את יצרו ולא הנלחם ) וזה החינוך והלקח לדורות שאותם יהודים ששמרו על צלם אנוש ושמרו על שפיות והמשיכו לתפקד כבני אדם, ולא כחיות טרף לעומת מיליוני הגויים סביבותיהם, גם בתנאים הכי קשים ששכל ורגש אנוש בימינו לא מבין , וברכו ואמרו והבדילו שלא עשנו גוי ,רק יהודי .לאיזה דרגה תחתונה האדם יכול להגיע. וטוב שאנחנו מהנרדפים ולא מהרודפים, מהנהרגים ולא מההורגים. 

התכנים (השירים ,הסיפורים, המוזיקה וכיוצא )של השואה ותבנית יום שואה הם  חילונים במהותם עם חיקוי לגויים והם זרים לרוח היהדות ולא מותאמת לדתיים.הדתיים לא שותפו במהות היום ,וגם בעתיד לא ישותפו. 

גם לענין הצפירה ביום השואה וגם ביום הזיכרון למלחמות ישראל- זהו מנהג של גויים שחוקה ע"י החילונים.ביהדות אנו מצווים לא לעשות כחוקות הגוי- דבר שאין לו טעם. האם מי שמת לו אב או אם וכיוצא עומד דקת דומיה בבית האבלים?וזו הסיבה שחרדים לא עומדים בצפירה-חוקות הגויים.כאשר חרדי נמצא בקהל חילוני בצפירה- הוא צריך לעמוד על מנת שלא יאמרו שהדתי מזלזל בשואה וברגשות הניצולים .

ביהדות יש דרך אחרת לכבד את המתים- ע"י ברכות על אוכל,לימוד תורה לעילוי נשמתם וכמה שיותר, נר נשמה וכיוצא.דברי הספד על המתים .וזה הדרך שכבדו את המתים במהלך הדורות,ואין ממש בדחיית הכבוד שנתנו במשך אלפי שנים לעומת חוק הגויים חדש ללא טעם.

הלקח העיקרי מהשואה הוא שגם אדם נאור ומתורבת במדינה הכי נאורה ומתורבתת (המערב כלשון העם) יכול להפוך לחית טרף אוכלת אדם , ולא רק יחיד אלא קבוצה ואף מדינה שלמה ואף עוד מדינות שמצטרפות אליה להשמדת עם.  והדבר יכול לחזור שוב גם בתקופתנו כי הלקח לא נלמד.