הכרת טובה וכפיות טובה בתחילת ספר שמות

הכרת טובה וכפיות טובה בתחילת ספר שמות

כפיות טובה - מלך חדש של מצרים אשר לא ידע את יוסף - ואת הטובות שעשה עם העם המצרי .

הכרת טובה- הסיבה האידיאולוגית לצידוק שעבוד העברים במצרים היה שהם עשו להם טובה בזמן שנות הרעב ושכנו אותם בארץ גושן , אז עכשיו הם צריכים גם להחזיר טובה - בצורת מיסים ושעבוד.

1.רעואל שואל את בנותיו "ואיו?קראן לו ויאכל לחם" , הרי הציל אתכם מיד הרועים ודלה מים והשקה הצאן ,ולא גומלים לו טובה כלשהי ?  בנוסף יתרו נותן למשה את בתו הבכורה ציפורה לאישה , ומארח אותו בביתו ללא זמן מוגבל ,כמקצוע כרועה צאן במקום בנותיו - קרב את משה גם לצורך עצמו .

2.בנות יתרו אומרות לאביהן שאיש מצרי הצילנו , משה הוא איש עברי ולא מצרי - וגם התירוץ \ההסבר שהיה לבוש בגדי מצרי מבית המלוכה לא מספקים , כי אז הוא מצרי ולא איש מצרי ,איש משמעותו בעלות ,מהות של משהו כמו איש תם לגבי יעקב.

ולכן מסבירים  חז"ל המדרש ,שמשה אמר להן ,אתם צריכות להכיר טובה לאיש מצרי שהרגתי במצרים שבלעדיו לא הייתי בורח ממצרים למדין ואז לא הייתי מציל אתכן מהרועים.

3. גם כאשר משה מקבל ציווי מקב"ה ללכת למצרים ולגאול את ישראל - הוא עדין צריך לבקש רשות מיתרו חותנו ללכת למצרים משום דרך ארץ  של הכרת הטוב.

4. למרות שמשה מקבל ציווי לעשות את המכות של דם צפרדע כינים ולהכות על הארץ ועל המים- אהרון אחיו עושה את המכות ולא משה, כי למשה יש הכרת הטוב למים וקני סוף כאשר היה בתיבת גומא וניצל ונלקח ע"י בת פרעה.והארץ כי קבלה את קבורת המצרי שמשה הרג וקבר אותו בארץ "ויטמנהו בחול".הסבר הציווי מוסבר לפי שורת דרך ארץ - באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו צרור עפר (ותעכיר את מימיו).

יש הכרת הטוב לא רק כלפי אדם ובעלי חיים , אלא גם כלפי דומם וצומח. 

כנ"ל מוסבר למה משה לא יצא בעצמו למלחמת מדין בסוף ספר במדבר בפרשת מטות ושלח את פינחס במקומו ,למרות שיש ציווי מופרש - כי גדל במדין ויש הכרת הטוב .