ערך החיים והתאבדויות

ערך החיים והתאבדויות

בהמשך לגל התאבדויות בעת האחרונה, אני מקווה שבהתאבדות הבאה הקרובה של איש ציבור או ידוען כלשהו, נשמע רק גינויים ודברי גנאי על ההתאבדות ולא תמיכה. כמו שאנו שומעים כעת על עדי טלמור, ובעבר על מוטה גור (שהיה רמטכ"ל ושר בממשלה) ועוד.

בני אדם צריכים להתמודד עם הקשיים והבעיות ולא להתעלם או לנסות לפתור אותן במוות. לחיות יותר קשה מלמות. מקווה שסף ורף ההתאבדות יעלה יותר למעלה ונזכה לשמוע פחות התאבדויות של בני נוער ומבוגרים.

התאבדות -עזיבת העולם בהתנדבות.ויתור על ערך החיים. נתנו לך חיים, אין לך מה לעשות איתם ואתה מוותר עליהם כ"כ בקלות. עדיף ייסורי איוב לאדם חי מאשר מיתה בחרב כמו בלעם הקוסם.

וגם אנשים שחיים בעולם ,שמענו אותם אומרים שיעבור כבר השבוע, או היום, אין לנו מה לעשות, שורפים את הזמן במשחקים שונים ,או שרוצים שיגיע מועד מסוים ומה שבינתיים לא שווה כלום- אין להם שום ערך של חיים . וכמו שאמר אחד באופן קיצוני מאד, אם אתם שונאים כ"כ את החיים, לכו תמותו!  

אדם יודע להעריך את החיים,רק כאשר לוקחים ממנו את החיים. הוא מוכן לקנות חיים בימיי חייו האחרונים בהרבה מאד כסף , שאת חייו לפני כן מכר בכלום וויתר עליהם בחוסר מעש.

ניצולי השואה רצו לחיות ולשרוד.למרות שהיה להם יותר כאב וקשיים מאשר כל אדם כיום והם לא התאבדו.הם לא רצו למות ולא להתאבד על הגדר החשמלי, למרות שרבים כן עשו זאת מרוב הייסורין והרעב והיחס.

מי שחושב שמוות פותר את הבעיות-טועה.הוא רק מעצים את הבעיה. כבר נאמר במסכת אבות שאל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך.יש עונשים אחרים של גיהינום, ושל גלגולים שחוזרים שוב ושוב לעולם הזה עם אותן ניסיונות.

שורש איסור ההתאבדות לפי היהדות היא שהנשמה והגוף הם לא שלך, אלא של בורא עולם שנתן לך את הנשמה והגוף, ואת\ה צריכים לשמור עליה.יש מצות לא תעשה ונשמרתם מאד לנפשותיכם ולא תרצח. המתאבד צריך לתת דין וחשבון על הריגת (ואף רצח) עצמו לפני הזמן שנקבע. כבר נאמר שהמאבד עצמו לדעת אין חלק לעולם הבא (כי על עבירת הרצח הוא לא יכול לחזור בתשובה) ,בנוסף שעולם הזה גם אין לו

הטענה שיש הבדל בין התאבדות בשל קשיים לבין התאבדות אחרי שברור לך שתוך כמה חודשים תמות בייסורים ממחלה ולכן זו לא התאבדות באמת- היא נכונה בהבדל העונש למתאבד (העונש למתאבד מרוב טובה או קצת קשיים או סתם לא רוצה לחיות קשים יותר מהמתאבד מרוס ייסורים ומחלה) אך לא מצדיקה התאבדות כפעולה מוצדקת. בנוסף שקושי רפואי לא שונה מקושי פסיכולוגי\פסיכיאטרי או כל קושי אחר, כדי להתמודד עם הבעיה וכדי להמשיך לחיות.

זה אחד ההבדלים בין הדתי לחילוני.(לא נכנס כאן להמתת "חסד") חז"ל אומרים שגם יש חרב על צווארך וחסר רק חיתוך הראש, אל תמנע עצמך מן הרחמים שתחיה. בנוסף המעצים עיניו של גוסס ,הרי זה שופך דמים (למרות שעוד כמה דקות עד שעות עד ימים הוא ימות ורוב גוססים למיתה).ובמסכת שבת מובא שאם נפל גל של אבנים על אדם- ויש ספק פיקוח נפש האם זה יהודי או גוי, האם הוא חי או מת או הוא יחיה לאחר מכן ,בכל זאת מפקחים את הגל ומצילים אותו , מהטעם שתחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

וכתוב בספר שמות בפרשת משפטים  "ורפוא ירפא" ואמרו חז"ל (הובא בפירוש רש"י על התורה) מכאן שנתנה רשות לרופאים לרפא. רופאים מרפאים ,אך הם עדין לא אלוהים להמית, ואין להם רשות לקבוע כמה אדם יחיה או עוד כמה זמן ימות, ובוודאי שאין להם כל היתר לייאש את החולה במצבו הרפואי שאין לו סיכוי שהוא יכול להתרפאות.כמה פעמים היה חולה שנתרפא מחוליו ונקרא נס רפואי?  .הם עדין,ב"ה,לא קובעים כמה אדם יחיה או מתי ימות.