ראיון עבודה ראשון לתפקיד שירות לקוחות בחברת אשראי ויזה כאל בגבעתיים

ראיון עבודה ראשון לתפקיד שירות לקוחות בחברת אשראי ויזה כאל בגבעתיים

ב-2001 במשבר ההי-טק ולאחר שעשיתי קורסים של טכנאי מחשבים ובונה אתרי אינטרנט ולא קבלתי עבודה בתחום ,התחלתי לחפש עבודה בתחומים אחרים. האפשרות הרלבנטית הטובה (בנוסף לחברות כ"א והשמה) היה דרך לוח דרושים בידיעות האחרונות (הלוח הגדול אז של מודעות דרושים עם חברות מגייסות רלבנטיות),לא היה אז לוח דרושים באינטרנט, ולא היה לי אינטרנט.

אולם במחשב שלי היה תוכנת פקס של חלונות ויכולתי לשלוח קורות חיים בפקס לחברות דרך קו הטלפון שלי עם כבל מתאים (בין המחשב לקו הטלפון). בנוסף שהיה לי גם חיבור  אינטרנט חינם במהירות נמוכה מאד שקבלתי לשנה מאינטרנט זהב ובזק בינלאומי.

בשנים 2000-2002 היה אפשר  לעבור מחברת אינטרנט לחברה אחרת ולקבל אינטרנט חינם ללא התחייבות למספר חודשים. הטבה הייתה חד פעמית, כלומר אם לאחר שנה חזרת לחברה,לא יכולת לקבל שוב הטבה של אינטרנט בחינם לכמה חודשים.כאשר קניתי את המחשב השולחני הראשון שלי ב-2000 היה לי הטבה של אינטרנט חינם לכמה חודשים.

התקשרה אלי לטלפון הקווי (לא היה לי אז טלפון נייד, וזה לא היה נפוץ ולכן התקשרו אלי, טלפון נייד קניתי רק בשנת 2006 בלבד) רכזת כ"א מויזה כאל , ולאחר ראיון טלפוני קצר הזמינה אותי לראיון עבודה אישי ללא מרכזי ההערכה (אז גם מרכזי ההערכה היו פחות מאשר היום, הרוב היה ראיון אישי).

הראיון נקבע לשעות הבוקר הגעתי לפני הזמן לרחוב תפוצות ישראל בגבעתיים (ליד רחוב כורזין ומול אלוף שדה בר"ג) ופניתי לפקידת הקבלה ואמרתי לה שבאתי לראיון. היא בדקה ברשומות את שמי ונתנה לי טפסים למלא. מלאתי את הטפסים והמתנתי.

רכזת כ"א או כנראה יותר ראש צוות במוקד השירות בויזה כאל עשתה לי את הראיון האישי. הראיון האישי היה בקומת קרקע במוקד השירות ,שהיה גלוי מבחוץ. עברנו  את המחסום עם העברת כרטיס כניסה. כצפוי, במוקד היו עובדים ועובדות צעירים בגילאים 20-24 ,צעירים יותר ממני.

הראיון האישי היה כ-20 דקות .כמובן שהשאלות בראיון היו מקצועיות. אני מעריך שנפלתי בתשובה לשאלה , אילו תכונות שירות יש לך ? אמרתי כולם. התשובה לא נכונה,כי אין מישהו\מישהי את כל תכונות השירות,אלא יתכן רובם. כאשר אמרתי זאת היא חייכה כצחוק של הבעת אי אימון וזלזול. לאחר שאמרתי כולם לא חיכיתי לשאלה נוספת והתחלתי למנות כמה תכונות, ולאחר מכן שלא נזכרתי בעוד כמה (לא התכוננתי מספיק לגבי תכונות שירות) אמרתי שאני יודע לתת את השירות הכי טוב שיש.

סוף הראיון אני סגרתי אותו, כאשר אמרתי לה , שאני רואה שלמרות כל הדברים החיובים כאן שאמרתי,את לא מאמינה לי. אם כך אין לנו מה להמשיך את השיחה. ויצאתי החוצה. ראש צוות לא ליוותה אותי החוצה ונשארה יושבת במקומה. היא רק ווידאה שאני אכן יוצא החוצה ולא נשאר במוקד.